מה זה וסקטומיה?
השם "וסקטומי" מעט מטעה כי במהלך קשירת צינורות זרע לא מוציאים את כל הצינור אלא רק חלק ממנו (VAS = צינור, ECTOMY = כריתה). כשאומרים ״וסקטומיה״ בספרות הרפואית יכולים להתכוון למספר פעולות שונות שקשורות לצינור הזרע, ביניהן כריתה חלקית של הצינור, קשירה בלבד ללא כריתה, וחיתוך בלבד של הצינור.
צינור הזרע לא זכה למחקר רפואי משמעותי עד המאה התשע-עשרה. עם זאת, קשה למצוא בספרות הרפואית עוד הליך כמו קשירת צינורות הזרע שזכה לכל כך הרבה מחלוקות הן בממסד הרפואי כמו גם אצל הציבור הרחב.
וסקטומיה היא תופעה היסטורית, סוציאלית, רפואית, דמוגרפית, פילוסופית ומשפטית. לא בכדי ההיסטוריה של ההליך משולבת בין חיפוש מתמיד אחר הטכניקה הניתוחית האידאלית והתוצאות הטובות ביותר מצד אחד, ומצד שני אמונות טפלות וגם אמונות מוטעות.
ממתי צינור הזרע מוכר לרפואה?
כבר במאה השלישית לפני הספירה תיאר הרופילוס את האשכים, האפידידימיס, את שלפוחיות הזרע, את הווריד והעורק שמספקים דם לאשכים אך לא את צינור הזרע. רופוס מאפסוס היה הראשון לתאר את צינורות הזרע בסוף המאה הראשונה. במאות לאחר הגילוי ניתנו לו שמות רבים ומרובים אך המטרה שלשמה הוא קיים הובנה היטב.
כבר בשנות 1500 הרופאים האיטלקים ידעו לתאר בפרוטרוט את המהלך המפותל של 25 ס"מ שצינור הזרע עושה החל מהאשכים, עובר במפשעות ובהמשך במרווח שבין שלפוחית השתן לחלחולת ועד לפרוסטטה.
מתי בוצעה הווסקטומיה הראשונה?
הווסקטומיה הראשונה בוצעה על כלב ולא הרבה זמן לאחר מכן על אדם. הרעיון להשתמש בניתוח זה כאמצעי מניעה תפס תאוצה במלחמת העולם השנייה. כבר בשנת 1954 הודו יצאה עם תכנית לאומית לקשירת צינורות זרע כחלק מתכנון המשפחה. היתרונות שבפעולה הם ברורים למדי: הגעת זרע לרחם נמנעת לצמיתות ותוצאות הניתוח מדידות על ידי בדיקת נוזל הזרע. הצפי הוא כי ניתוח הווסקטומיה יחליף עם הזמן את קשירת החצוצרות אצל האשה.
כבר בסוף המאה ה-19 החוקרים הגיעו למסקנה שאחרי וסקטומיה האשכים ממשיכים לייצר את תאי הזרע, דהיינו הדבר היחיד שווסקטומיה גורמת לו זה מניעת מעבר תאי הזרע לרחם.
למה פרויד עשה וסקטומיה בעשור השביעי לחייו?
כולם מכירים את זיגמונד פרויד אך מעטים יודעים מה הקשר בינו לבין וסקטומיה. בתקופתו של פרויד פעל אנדוקרינולוג בשם שטיינך אשר טען שמצא פתרון להישאר צעיר לנצח. הוא נהג לבצע קשירת צינור זרע רק בצד אחד, ולא למטרת מניעת הריון. הוא טען כי קשירת צינור זרע אחד תביא לעליה ברמת הטסטוסטרון שאותו האשך ייצר וכך הטסטוסטרון הגבוה בדם יגרום לגבר להשאר צעיר לנצח. עוד טען שהניתוח – ובעקבותיו העליה כביכול של רמת טסטוסטרון (שאין בה אמת) – תקטין את רמות העייפות, תעלה את החשק המיני ותגביר את הגברא. אנשים נהרו לבצע את הניתוח וביניהם היה גם זיגמונד פרויד וויליאם יאטס. לצערו התגלה תהליך ייצור הטסטוסטרון, והצורך בפעולה התייתם.
ועדיין, במאה ה-21, הציבור הרחב לא הטמיע כי קשירת צינורות זרע אינו משפיע כלל על החשק המיני ועל איכות הזקפות. הדבר היחיד שהוא משפיע עליו זה כושר ילודה. המחקרים מראים כי מבין כל אמצעי המניעה האחרים כמו קשירת חצוצרות, התקן תוך רחמי, גלולות, קונדומים ומשגל נסוג, האמצעי הכי יעיל הוא קשירת צינורות זרע. החיסרון היחיד שלו הוא שהוא לא משפיע מייד אחרי הניתוח אלא צריך לחכות לביצוע 20 פליטות זרע מוגנות עד לריקון המחסניות.